מבזקים

עקרונות ודרכי עבודה בשילוב

ראשי >מסגרות חינוך, צבא ולימודים>בתי ספר>עקרונות ודרכי עבודה בשילוב
בפתח הדברים חשוב להדגיש את הראייה הכוללת לגבי ההתייחסות לילד בעל תסמונת אספרגר: זו צריכה להיות מושתתת על עקרונות התערבות ייחודיים שנבנו על סמך הניסיון שהצטבר במהלך השנים ובהתאם לקשיים המיוחדים לתסמונת והתאמה אישית לילד המסוים אשר בו מדובר. לתסמונת ישנם אמנם המאפיינים המיוחדים לה, ועם זאת, כמו בכל ילד רגיל, כך גם כל ילד עם תסמונת אספרגר מציג תמונת קשיים פרטית משלו, שדורשת התייחסות ותוכנית "תפורות" אישית.
 
יש להדגיש מספר עקרונות על  שיתורגמו בהמשך להמלצות ספציפיות:
  • יש להשתמש בחיזוקים חיוביים כדי לעודד התנהגויות חיוביות. מכיוון שהילד עם אספרגר אינו לומד את כללי ההתנהגות המקובלים בחברה באופן אינטואיטיבי, יש ללמדו אותם כמו כל חומר לימוד אחר, ולעודד אותו במילות שבח או בדרכים אחרות כשהוא מיישם אותם.
  • הערוץ החזותי יעיל הרבה יותר מהערוץ השמיעתי בילדים עם אספרגר, וחשוב לנצל זאת, למשל ע"י שימוש בכללים כתובים בנוסף להסבר בע"פ שלהם, ע"י ארגון של סדר היום בכתב במקום רק בע"פ, וכד'.
  • חשוב לנצל את היכולות הקוגניטיביות הגבוהות של ילדי אספרגר כדי ללמד אותם את אשר אינם לומדים אינטואיטיבית: כללי התקשורת האישית, כללי התנהגות חברתית, מתי מותר ומתי אסור לעסוק בעיסוק אובססיביים שלהם, וכד' – כל אלה צריכים להילמד בדרך של תוכנית לימודים, שתפצה על חוסר הלימוד האינטואיטיבי.
נציג להלן מספר מאפיינים של התסמונת ובצידם אסטרטגיות התערבות מומלצות[1][1].
  • התעקשות על קביעות וחרדה משינויים. יציאה מאיזון עקב הצפה חושית, עייפות ולחץ נפשי
    •  יש ליצור סביבה בטוחה, שניתנת לחיזוי, בעלת שגרה יומית ברורה.
    •  יש להכין את הילד לקראת שינויים בסדר היום, וחידושים בפעילות שבה  יצטרך לעמוד במשימות.

  • ליקוי ביצירת קשרים חברתיים הדדיים: אי הבנה של כללים, ושל קודים חברתיים, קושי בהבנת שפת גוף, בדיחות, אירוניה ודימויים. קושי בהדדיות בשיחה ושמירה על רצף שלה.
  • דיבור שמתאפיין במונוטוניות, פורמאליות, אוצר מלים לא שגרתי. אך כל זאת – למרות שפה תקינה לחלוטין מבחינת דקדוק ולקסיקון, ורצון להימצא במגע עם חברים.
    • יש להגן על הילד מפני התעללות וניצול הנאיביות החברתית שלו.
    • בגילאים הגבוהים יותר כדאי להסביר לילדים הרגילים את הקשיים החברתיים של הילד וכך לאפשר להם לקבל אותו לחברתם.
    • רצוי לנצל את היכולות האקדמיות הגבוהות של הילד (אופייני לתסמונת) כדי ליצור סיטואציות בהן הילד יוכל לבטא את יכולותיו, כגון יידע בתחומי טריוויה שונים, חידונים או משחקי חשיבה. חבריו יכירו גם את נקודות החוזק שלו  וילמדו לקבלו.
    • יש ללמד את הילד כיצד נוהגים עם חברים, ולציידו במגוון של תגובות בהם יוכל להשתמש בסיטואציות חברתיות מתאימות. ילד עם אספרגר צריך ללמוד בצורה פורמאלית את אשר חבריו לומדים אינטואיטיבית, ולאחר מכן לתרגל זאת באינטראקציה מובנית ומבוקרת בכיתה, בהפסקה, בזמן הארוחות, בימי הולדת. רק כך יוכל להשתמש ביידע במסגרות חברתיות פתוחות.
    • יש ללמדם כיצד יש להגיב, מהי התנהגות מעליבה ואיזו התנהגות רצויה, וכיצד התנהגות משפיעה על רגשות הזולת. ילדים עם אספרגר אינם מודעים לרגשות האחר, ולכן יש ללמדם זאת באופן מעשי, כמו כל מיומנות חברתית אחרת אותה אינם לומדים אינטואיטיבית.
    • רצוי לעודד יוזמה של הילד כלפי חבריו, וגם של חבריו כלפיו ר בזמן הארוחה, בהפסקה, בשיעור, וכד'. תפקיד מרכזי יש לסייעת בעידוד תיווך שכזה. כך יימנע בידוד חברתי שכה אופייני לילדי אספרגר. 
  • תחומי עניין צרים: ילדי אספרגר נוטים לעסוק באופן אובססיבי בתחומי מידע מיוחדים, לעתים מוזרים – קווי אוטובוס, מיני בעלי חיים, וכד'. הם נוטים לדבר על נושאים אלה, מבלי להתחשב ברצונו של הזולת לשמוע על כך.
    •  יש להגביל את הילד לדיבור על תחומי העניין שלו לזמנים קצובים. יש להסביר לילד שעליו לברר האם הזולת מעוניין לשוחח בנושא כלשהו, ושאין לדבר עם הזולת על נושאים שאינם מעניינים אותם. עם זאת חשוב להקצות לו זמן לעיסוקים האהובים עליו  והמרגיעים אותו.
    •  אפשר ורצוי לנצל את תחומי העניין האובססיביים של הילד ובעזרתם לשלבו בפעילות הלימודית: אפשר ללמוד חשבון סביב נושאים שקשורים לרכבות, וללמוד גיאוגרפיה תוך היעזרות בידיעות של הילד על ערים במדינות שונות או על בע"ח ביבשות השונות. שימוש כזה גם מאפשר לשלב את הילד בלמידה הרגילה בקלות יתרה, וגם להרחיב את תחומי עיסוקו.

  • יכולת ריכוז נמוכה, שנראית פעמים רבות כחלומות בהקיץ
    • יש לארגן את השיעור באופן מובנה וצפוי. חלוקת השיעור למקטעים ברורים,  מטלות מופרדות, ומתן משוב והכוונה יסייעו לילד להתמקד במטלותיו.
    •  אם הוצמד לילד חבר שמסייע לו, החבר יוכל לעזור לו לחזור ולהתרכז כשזה מתחיל "לחלום" – במלה, בטפיחה קלה.
________________________________________
[2][1] מומלץ לקרוא את המאמר המלא, שמתוכו נלקחו באופן חלקי ההמלצות בפרק זה:
Williams, K. (2001) Understanding the Student with Asperger Syndrome: Guidelines for Teachers, Interventions in Schools and Clinics, Vol. 36, issue 5, pp. 287-293
בפתח הדברים חשוב להדגיש את הראייה הכוללת לגבי ההתייחסות לילד בעל תסמונת אספרגר: זו צריכה להיות מושתתת על עקרונות התערבות ייחודיים שנבנו על סמך הניסיון שהצטבר במהלך השנים ובהתאם לקשיים המיוחדים לתסמונת והתאמה אישית לילד המסוים אשר בו מדובר. לתסמונת ישנם אמנם המאפיינים המיוחדים לה, ועם זאת, כמו בכל ילד רגיל, כך גם כל ילד עם תסמונת אספרגר מציג תמונת קשיים פרטית משלו, שדורשת התייחסות ותוכנית "תפורות" אישית.
 
יש להדגיש מספר עקרונות על  שיתורגמו בהמשך להמלצות ספציפיות:
  • יש להשתמש בחיזוקים חיוביים כדי לעודד התנהגויות חיוביות. מכיוון שהילד עם אספרגר אינו לומד את כללי ההתנהגות המקובלים בחברה באופן אינטואיטיבי, יש ללמדו אותם כמו כל חומר לימוד אחר, ולעודד אותו במילות שבח או בדרכים אחרות כשהוא מיישם אותם.
  • הערוץ החזותי יעיל הרבה יותר מהערוץ השמיעתי בילדים עם אספרגר, וחשוב לנצל זאת, למשל ע"י שימוש בכללים כתובים בנוסף להסבר בע"פ שלהם, ע"י ארגון של סדר היום בכתב במקום רק בע"פ, וכד'.
  • חשוב לנצל את היכולות הקוגניטיביות הגבוהות של ילדי אספרגר כדי ללמד אותם את אשר אינם לומדים אינטואיטיבית: כללי התקשורת האישית, כללי התנהגות חברתית, מתי מותר ומתי אסור לעסוק בעיסוק אובססיביים שלהם, וכד' – כל אלה צריכים להילמד בדרך של תוכנית לימודים, שתפצה על חוסר הלימוד האינטואיטיבי.
נציג להלן מספר מאפיינים של התסמונת ובצידם אסטרטגיות התערבות מומלצות[1][1].
  • התעקשות על קביעות וחרדה משינויים. יציאה מאיזון עקב הצפה חושית, עייפות ולחץ נפשי
    •  יש ליצור סביבה בטוחה, שניתנת לחיזוי, בעלת שגרה יומית ברורה.
    •  יש להכין את הילד לקראת שינויים בסדר היום, וחידושים בפעילות שבה  יצטרך לעמוד במשימות.

  • ליקוי ביצירת קשרים חברתיים הדדיים: אי הבנה של כללים, ושל קודים חברתיים, קושי בהבנת שפת גוף, בדיחות, אירוניה ודימויים. קושי בהדדיות בשיחה ושמירה על רצף שלה.
  • דיבור שמתאפיין במונוטוניות, פורמאליות, אוצר מלים לא שגרתי. אך כל זאת – למרות שפה תקינה לחלוטין מבחינת דקדוק ולקסיקון, ורצון להימצא במגע עם חברים.
    • יש להגן על הילד מפני התעללות וניצול הנאיביות החברתית שלו.
    • בגילאים הגבוהים יותר כדאי להסביר לילדים הרגילים את הקשיים החברתיים של הילד וכך לאפשר להם לקבל אותו לחברתם.
    • רצוי לנצל את היכולות האקדמיות הגבוהות של הילד (אופייני לתסמונת) כדי ליצור סיטואציות בהן הילד יוכל לבטא את יכולותיו, כגון יידע בתחומי טריוויה שונים, חידונים או משחקי חשיבה. חבריו יכירו גם את נקודות החוזק שלו  וילמדו לקבלו.
    • יש ללמד את הילד כיצד נוהגים עם חברים, ולציידו במגוון של תגובות בהם יוכל להשתמש בסיטואציות חברתיות מתאימות. ילד עם אספרגר צריך ללמוד בצורה פורמאלית את אשר חבריו לומדים אינטואיטיבית, ולאחר מכן לתרגל זאת באינטראקציה מובנית ומבוקרת בכיתה, בהפסקה, בזמן הארוחות, בימי הולדת. רק כך יוכל להשתמש ביידע במסגרות חברתיות פתוחות.
    • יש ללמדם כיצד יש להגיב, מהי התנהגות מעליבה ואיזו התנהגות רצויה, וכיצד התנהגות משפיעה על רגשות הזולת. ילדים עם אספרגר אינם מודעים לרגשות האחר, ולכן יש ללמדם זאת באופן מעשי, כמו כל מיומנות חברתית אחרת אותה אינם לומדים אינטואיטיבית.
    • רצוי לעודד יוזמה של הילד כלפי חבריו, וגם של חבריו כלפיו ר בזמן הארוחה, בהפסקה, בשיעור, וכד'. תפקיד מרכזי יש לסייעת בעידוד תיווך שכזה. כך יימנע בידוד חברתי שכה אופייני לילדי אספרגר. 
  • תחומי עניין צרים: ילדי אספרגר נוטים לעסוק באופן אובססיבי בתחומי מידע מיוחדים, לעתים מוזרים – קווי אוטובוס, מיני בעלי חיים, וכד'. הם נוטים לדבר על נושאים אלה, מבלי להתחשב ברצונו של הזולת לשמוע על כך.
    •  יש להגביל את הילד לדיבור על תחומי העניין שלו לזמנים קצובים. יש להסביר לילד שעליו לברר האם הזולת מעוניין לשוחח בנושא כלשהו, ושאין לדבר עם הזולת על נושאים שאינם מעניינים אותם. עם זאת חשוב להקצות לו זמן לעיסוקים האהובים עליו  והמרגיעים אותו.
    •  אפשר ורצוי לנצל את תחומי העניין האובססיביים של הילד ובעזרתם לשלבו בפעילות הלימודית: אפשר ללמוד חשבון סביב נושאים שקשורים לרכבות, וללמוד גיאוגרפיה תוך היעזרות בידיעות של הילד על ערים במדינות שונות או על בע"ח ביבשות השונות. שימוש כזה גם מאפשר לשלב את הילד בלמידה הרגילה בקלות יתרה, וגם להרחיב את תחומי עיסוקו.

  • יכולת ריכוז נמוכה, שנראית פעמים רבות כחלומות בהקיץ
    • יש לארגן את השיעור באופן מובנה וצפוי. חלוקת השיעור למקטעים ברורים,  מטלות מופרדות, ומתן משוב והכוונה יסייעו לילד להתמקד במטלותיו.
    •  אם הוצמד לילד חבר שמסייע לו, החבר יוכל לעזור לו לחזור ולהתרכז כשזה מתחיל "לחלום" – במלה, בטפיחה קלה.
________________________________________
[2][1] מומלץ לקרוא את המאמר המלא, שמתוכו נלקחו באופן חלקי ההמלצות בפרק זה:
Williams, K. (2001) Understanding the Student with Asperger Syndrome: Guidelines for Teachers, Interventions in Schools and Clinics, Vol. 36, issue 5, pp. 287-293