מבזקים

ניהול התנהגות בבית הספר

ב"ה, כסלו, תשס"ח
 
תרגום- תורגם ע"י : יעל להמן
קטעים בנושא: ניהול התנהגות
מתוך הספר: Asperger Syndrome and Difficult Moments.
By: Brenda Smith Myles & Jack Southwick
*הערה: תרגום זה הוא תרגום חופשי לשימוש ההורים. לא כללתי בתרגום קטעים שנראו בעיני כבלתי רלוונטיים להורים בארץ, וכן השמטתי דיאגרמות וטבלאות.  
 
התפרצויות זעם (טנטרום), גילויי איבה ותוקפנות, והתפרקות
 
מבוא
 
תלמידים רבים הסובלים מ- א.ס. חווים את ביה"ס כסביבה רבת מתח המקיפה אותם כשדה רווי גורמי מתח מתמשכים.
סביבה זו כוללת  את : הקושי לצפות בהתרחשויות העתידיות בשל שינויים תכופים בלוח הזמנים, מורים שונים, קושי במעקב אחר הוראות רבות וסותרות, יחסים עם חברים, והצורך להסתגל כל העת לאורות, רעשי רקע וצלילים, ריחות וכיו"ב.
בנוסף לכך חסרה להם בדרך כלל היכולת להראות או לומר כי הם חשים מצוקה. למען האמת, גם הם עצמם לא תמיד מזהים את המצב בו הם נתונים. לעיתים קרובות הם פשוט מתנתקים, חולמים בהקיץ, או חוזרים ואומרים בקול מונוטוני "אני לא יודע מה לעשות". מאחר ושום רגש לא מובע בפראזה הזו, קשה למבוגרים לציין אותה כמייצגת מצוקה רגשית. ואז, בזמן מאוחר יותר, הילד, ללא פרובוקציה נראית לעיין,מעורב באירוע המכיל תוקפנות מילולית או פיזית, התקף זעם, ו/או התפרקות טוטלית. הוא עלול לצרוח, לבעוט, או להיאלם דום לחלוטין. זה נראה כאילו האירוע מתרחש לפתע, ללא כל סימן מקדים.
יש תלמידים עם א.ס. שאינם מפגינים התנהגויות כאלה בבית הספר. לעיתים המורים מדווחים שהילד מתנהג כשורה ומצליח גם אם ישנם קשיים. אך ההורים, במקרים כאלה, מדווחים, שכאשר הילד מגיע הביתה הוא מאבד שליטה. הילד חווה "טנטרום", זעם והתפרקות. נראה כאילו ריסנו עצמם ככל הניתן בביה"ס, ואז בסביבה המגנה של הבית, הם פורקים את המתח שנאגר בהם. כך שלא משנה היכן היה הגורם למתח, הביטוי ההתנהגותי עלול להתרחש הן בביה"ס והן בבית.
התפרקויות לא מתרחשות "סתם כך" ללא אזהרה! יש לתלמיד תבנית התנהגויות  המובילות להתפרצות. לעיתים הסמנים חמקמקים, וקשה לצפותם.  מורה אחד דיווח:" דינה פשוט ישבה לשולחנה בשקט. ולפתע היא התפרצה. היא אבדה שליטה לחלוטין, הפכה את השולחן והתחילה לנופף בזרועותיה. לא הייתה לי כל אזהרה מוקדמת".
יש מעגל שבתוכו מתרחשת ההתפרצות. ננסה להסביר מעגל זה וכיצד הוא משפיע הן על הילדים והן על המבוגרים שעובדים וחיים אתם. 
 
מעגל הזעם
 
לתוקפנות, לזעם ולהתפרקות יש סיבות. חשוב להבינם ולציין גורמים ותקריות המשמשות כזרז (טריגר) להתרחשותם.  המעגל עפ"י רוב מתרחש בשלושה שלבים: הצטברות מתח, התפרצות, רגיעה. 
אורך השלבים שונה מאחד לשני, כשאחד עלול להמשך שעות ארוכות, ושלב אחר- מספר דקות בלבד.
 זו  דיאגראמה בעלת שתי עקומות. העקומה החיצונית מתארת את המעגל שבו מתקדמת התפרצותו של הילד, כאשר המעגל הפנימי מתאר את החוויה שעובר המבוגר בזמן זה.
חשוב להבין את המצב שבו נמצא באותה עת המבוגר, על מנת שתתאפשר תגובה הולמת יותר למעגל .
בקצה העקומה (לפני ואחרי) יש רגעי "למידה" .אלו הרגעים היחידים שבהם הילד מסוגל לרכוש מיומנות חדשה. כלומר, בעת שהוא בשלב ההצטברות, ההתפרצות או הרגיעה, אין לו את יכולת הלמידה הזו והוא יכול להשתמש רק במיומנויות שכבר נרכשו וכבר בארגז הכלים השימושי שלו.
חשוב לזהות זאת ולכבד את הכלל הזה. אם מתחילים להתערב בתוך המעגל- זה עשוי להאריך את משך ההתפרצות וגם לתסכל את המבוגר. ננסה כעת לבחון את כל אחד מהשלבים ולהציע התערבויות אפקטיביות.
 
שלב ההצטברות- RUMBLING
 
בשלב זה אנו רואים אצל התלמיד שינויים התנהגותיים שלא נראים על פניו קשורים ישירות להתפרקות. התלמידים עשויים לכרסם ציפורניהם ,לנשוך שפתיהם, להנמיך את קולם, השרירים נמתחים,הם נוקשים ברגליהם,או מראים באופנים שונים את אי הנחת המצטברת. הם עשויים גם להתלונן שאינם מרגישים טוב. סמנים קלים אלה, שאין מבחינים בהם לעיתים, הם מבשרי המשבר.
יש תלמידים שהתנהגותם תהייה יותר בולטת, נסיגות לתוך עצמם, התרחקות מאחרים, רגשית או פיזית, או השתלחות עד השמעת איומים כלפי מורה או כלפי תלמידים אחרים, מילולית או פיזית.התלמיד עלול בשלב זה גם להיכנס למאבקי כוח נגד סמכות.
רשימת התנהגויות טיפוסיות בשלב ההצטברות אצל ילדים ומתבגרים
  • התעסקות מתמדת  עם אובייקט
  • קללות
  • השמעת קולות
  • קריעת ניירות
  • העוויות בפנים
  • סירוב להשתתף
  • תנועות מהירות
  • דמעות
  • שרירים מתוחים
  • קריאת כינויים לחברים
  • הגברת/הנמכת הקול
  • איומים מילוליים
  • נקישות ברגליים
בשלב ההצטברות הכרח הוא שהמורה יתערב במצב התלמיד מבלי להיות חלק מהמאבק התערבות של מבוגר היא הכרחית! 
בשלב זה התערבות אפקטיבית של מורה תראה  כהתערבות שטחית בדרך של ניהול התנהגות. אפשר להשתמש במגוון אמצעים כגון: סימן מוסכם, החזקה או מגע על מנת למנוע את ההתפרצות שבדרך.
 
רשימת התערבויות מתאימות לשלב זה:
  • הרחקה מהמקום בעדינות
  • יצירת  קירבה
  • איתות מוסכם
  • שליטה במגע
  • פירוק מתח תוך שימוש בהומור
  • החזרה לשגרה מוכרת
  • עירור עניין
  • הכוונה מחדש
  • אזור רוגע
  • הסכמה עניינית עם הקושי של התלמיד
  • הליכה משותפת ללא דיבור

  • הרחקה- התערבות זו כוללת הרחקת הילד בדרך בלתי מענישה מהסביבה שבה הילד חווה את הקושי. לדוגמא, מבקשים מרינה להביא פתק למנהלת, מבקשים מירון לאסוף את הצבעים מחדר האומנות, מבקשים מחנוך להביא אוכל למשרד. בדרך למשרד ייתכן שיעצור לשתות מים מהברזייה, יציץ בכתה של חבר, ידבר עם השומר. הזמן הזה מאפשר לו להירגע ולחזור לשליטה. כך עוצמת הבעיה הופחתה והמורה יוכל להגיש את התמיכה הנדרשת.
  • יצירת קירבה- במקום להסב תשומת לב להתנהגות הקשה, המורה מתקרב לילד. לעיתים פשוט עמידה לידו מרגיעה אותו וזאת מבלי לעצור את מהלך השיעור.
  • איתות מוסכם- כאשר התלמיד מתחיל להראות סימנים קלים של אי שקט המורה נותן איתות לא מילולי כך שהילד יודע שהמבוגר ער למצבו.לדוגמא:המורה יכולה לעמוד במקום ממנו היא יכולה לשמור על קשר עין עם התלמיד. בסימן "סודי" בין המבוגר והילד ניתן להשתמש כרמז לפתרון הבעיה. ניתן להקיש באצבעות, להדליק פנס, ועוד סימנים. כך ניתן למנוע התפרצויות מהתרחשותן.
  • שליטה ע"י מגע- מגע קל עשוי לעצור התנהגות.נגיעה ביד או ברגל.
  • שימוש בהומור– שימוש בבדיחה או בהערה הומוריסטית ברגע של מתח וחשש מהתפרצות עשויה למנוע הפרעה בשיעור. יש כמובן לדאוג לכך שהילד יבין את ההומור ולא יתפוס עצמו כמטרת הבדיחה. יש מבוגרים שמצליחים בכך באופן טבעי. מי שאין לו  את הכישרון לכך רצוי שלא יתנסה בכך לראשונה בעת ראשיתה של התפרצות, שמא ידרדר את המצב.
  • תמיכה ע"י שיגרה- הצגת רשימה או תוכנית כתובה של חוקי הכתה ושל סדר היום הקבוע מספקים תחושה של בטחון לילדים רבים.טכניקה זו מתאימה גם לשימוש בעת הכנה לשינוי ברוטינות.ע"י הכנה ויידוע על השינויים ניתן להפחית מתח מפניהם. לדוגמא, תלמיד המראה עצבנות ע"י הקשה באצבעותיו ניתן להרגעה ע"י הכוונה ברורה כגון: "כאשר תסיים שני תרגילים תוכל לעסוק בנושא האהוב עליך"
  • עירור עניין- לעיתים התעניינות מיוחדת בילד ובתחביבים שלו עשויים לעודד אותו. זה כולל: א. להביא את הילד להכיר בכך שאתה מבחין בייחודו ובתחום העניין שלו, ב.הבניית שיעורים סביב תחום העניין המיוחד.
זה עשוי לעצור התנהגויות תוקפניות.
  • סיכום
    הטכניקות המתוארות לעיל עשויות להיות יעילות בעצירת מעגל הזעם. הן עשויות לסייע לתלמיד בהשבת השליטה מבלי להפריע לכתה או מבלי הסבת תשומת לב רבה מדי להפרעה. כך הילד שומר על כבודו. 
אסטרטגיות שאינן שייכות לניהול התנהגויות גלויות עשויות אף הן להיות שימושיות בשלב זה. הן תרפויטיות,לא מענישות ותומכות בהצלחת התלמיד. זה כולל: הכוונה מחדש, אזור רגיעה, הכרה מודעת בקושי העכשווי של התלמיד ו"סתם ללכת ולא לדבר".
  • הכוונה מחדש— משמעותו לעזור לתלמיד להתמקד במה שצריך באותה עת. כאשר מקור ההתנהגות הוא חוסר הבנה ניתן לומר לתלמיד שאתם יכולים לצייר את הסיטואציה. הכוונת התלמיד לכיוון שונה.
  • הכרה בקשיי התלמיד- כשהתלמיד נמצא בשלב ההצטברות, יהיה לעתים יעיל לצטט את הכלל שעליו כדאי כעת לתלמיד לשמור ולהמחיש אישית וספציפית. המורה מציין את הכלל ומציין ש"כולם בכתה ממלאים כלל זה".כדאי לעמוד  קרוב לילד, אך לא פנים אל פנים. אין לפתח שיחות ארוכות על "מה נכון" או "מה לא נכון".זה רק יביא להתדרדרות המצב לדוגמא, כשעובדים על בעיה בחשבון, התלמיד אומר: "זה קשה מדי", המורה יודעת שהתלמיד מסוגל לפתור את הבעיה, ממקדת מחדש את התלמיד באומרה: " כן, הבעיה קשה. בוא נפתור ביחד את מספר אחת" לעתים, הודאה פשוטה כזו והכוונה קצרה מונעות את היתקעות התלמיד בשלב ההצטברות. המורה ,בנקיטה בדרך זו, חייבת להכיר היטב את התלמיד ולהיות בטוחה  שהילד מסוגל להחזיק את עצמו ולפתור את הבעיה. אין להשתמש בטכניקה זו כאשר כישורי ההתאפקות טרם פותחו.
    במקרה אחר המורה יכולה לומר: "גדי,כשקשה לסיים עבודה, אנחנו משתמשים ב"אזור צינון" כדי לסייע לתלמיד להישאר במשימה. בבקשה קח את עבודתך לאזור הצינון". המורה יכולה לשים סימן של אזור צינון על המכתבה של גדי. בסצנריו אחר המורה יכולה לציין: "אתה יכול לשחק בכדור עד שהשעון יצלצל ואז יהיה תורו של חנן. בכתה שלנו כולם משחקים עפ"י תור". בצומת קריטית זו כדאי לחזק את האמירה בעזרת סמל חזותי. המורה משתמשת בקול רגוע אך החלטי ונמנעת מלנוע באופן שעשוי להיתפס כמאיים.
  • הליכה משותפת ללא דיבור
    לעיתים טוב ללכת עם התלמיד, אלא אם התלמיד הוא "ברחן". המבוגר הולך לצידו של התלמיד ללא דיבור מכיוון שבעת שלב ההצטברות כמעט כל דבר שהמבוגר יגיד יהיה מוטעה. הילד אינו חושב בהגיון ויגיב רגשית לכל מלה, מתוך הבנה מוטעית וניסוח מוטעה כך שהכוונה הטובה לא תשמר. בהליכה הילד יכול להגיד הכול מבלי לחשוש לעונש או לויכוח. המבוגר צריך להיות רגוע,להראות ככל הניתן תגובה מועטה ביותר ולא להתעמת.
סיכום
 
כשבוחרים טכניקה לעצירת שלב ההצטברות,חשוב להכיר את הילד, כי טכניקה מוטעית מדרדרת את המצב. לדוגמא, טכניקת מגע מסייעת בהרגעה כמעט אוטומטית של חלק מהתלמידים.אך תלמיד אחר יכול לחוש זעזוע מהמגע מאחר ו:
  1. הוא לא צפה מראש את הנגיעה
  2. תופס את הנגיעה כהתקפה
  3. תופס מגע כאי נעימות או כאב בשל בעיות סנסוריות.
התערבות בשלב זה אינה דורשת זמן רב, אך חשוב להבין את האירוע כך שיוכלו להתערב מוקדם וכן ללמד את התלמיד אסטרטגיות לשליטה עצמית למקרים הבאים.אי אפשר ללמד אסטרטגיה בעת שלב ההצטברות! ההתערבויות בשלב זה הן רק עזרה ראשונה. הן לא מלמדות את התלמיד להכיר בתסכולים שלו ולא מספקות כלי התמודדות.
 
התנהגות המבוגר בשלב הצטברות הזעם
 
בעת שהתנהגות התלמיד מתדרדרת במקביל חל שינוי בהתנהגות המבוגר.המבוגר עלול לחוש בהצטברות בהתנהגויותיו, חשוב להישאר רגועים על מנת להתמקד בסיוע לילד.וחשוב ביותר, שבעת מהלך ההצטברות כמעט בלתי אפשרי לילד להיות גמיש,  אלא אם ההתנהגות נרכשה וחוזקה והפכה להיות חלק מהרפרטואר של הילד. בתווך השלב צריך רק לנסות להרגיע ולהגיע לשלב הלמידה מאוחר יותר.
 
התנהגויות אפקטיביות של המבוגר
 
  1. השאר רגוע
  2. השתמש בקול שקט
  3. נשום נשימה עמוקה
  4. המנע ממאבק כוח
  5. הערך מחדש את מטרות הילד
  6. הייה גמיש-הילד אינו מסוגל לכך
עד כמה שחשוב להבין התערבויות המרככות משבר, כך חשוב לדעת איזו התנהגות עלולה לדרדר את המצב. ראה רשימה רצ"ב.
אם ההתנהגות אינה נעצרת בשלב ההצטברות-כל הסיכויים כי הילד יפגין התקף זעם,כעס או התפרקות.
 
התנהגויות של מבוגר העלולות לדרדר למצב משבר
  • הרמת קול או צעקה
  • העלאת השערות
  • דרשת תוכחה
  • להסיג את התלמיד לפינה
  • לומר:"אני הבוס כאן"
  • להתחנן או להציע שוחד
  • לעמוד על זכות המילה האחרונה
  • להזכיר מקרים שאינם קשורים
  • שימוש בשפת גוף מתוחה
  • התקפה על אופיו של התלמיד
  • להאשים האשמות בלתי מבוססות
  • לנדנד
  • לשמור טינה
  • להתנשא
  • להגיב בהתקף זעם
  • להשתמש בכוח פיזי לא מוגבל
  • לחקות את הנער
  • לערב מבוגר שאינו שייך לסכסוך
  • להשוות לתלמידים אחרים, לאחים וכו'
  • להתעקש שאתה צודק
  • לנקוט בסטנדרט כפול: תעשה מה שאני אומר, לא מה שאני עושה.
  • לפקד, לדרוש,להשתלט
  • לתגמל את הילד על התנהגות בלתי מקובלת
  • שימוש במונחים משפילים,מעליבים ו/או מביכים.
שלב הזעם   RAGE STAGE
 
אם אין מצליחים להרגיע את התלמיד בשלב ההצטברות, יש לצפות להתקף זעם, תוקפנות או התפרקות.
 
התנהגות הילד בשלב הזעם
 
בשלב זה הילד הוא חסר מעצורים ופועל באופן אימפולסיבי, רגשי ולעיתים בהתפרצות. זה עלול לכלול צעקות,נשיכות, מכות, בעיטות,הרס רכוש או הרס עצמי. עוד דפוס של זעם עלול להיות זעם פנימי. התלמיד יהיה כל כך מוטרד כך שהוא ממש נסוג,אינו מסוגל לדבר או לפעול בדרך הגיונית. מאחר ואין מניעה אפקטיבית בזמן זה , יש לשים לב לאבטחת שלומו של התלמיד, של חבריו ושל המורה וכן להגן על רכוש הבית, ביה"ס והרכוש הפרטי. הדרך היחידה לנקוט בה בזמן זה היא לאפשר לילד להיות  בתוך תחום  "צינון". אך זאת רק אם ניתן להזיזו ללא שימוש בכוח רב ,בנגיעה רכה. אזור "הצינון" יכול להיות החדר שבו אירעה ההתפרצות,כשהוא ריק מחפצים שעלולים להינזק ומילדים שיכולים להיפגע במקרה. או שזה חדר של המרפאה בעיסוק שיש בו חומרים המסייעים להרגעה כגון :טרמפולינה. חשוב מכל, שהחדר לא ייתפס כפרס או כעונש, אלא כמקום להשבת השליטה העצמית. אם הילד מתפרק לעיני חבריו, לעיתים קל יותר להרחיק את הילדים. לשם כך זקוקים לתוכנית, ויש צורך במסייע לעזור לילד או לילדים האחרים בהרחקה.
יש ילדים שבשלב זה יצרחו, ירימו קול על המורה או על השרת. חשוב שהמבוגר לא ייכנס לקונפליקט. לעיתים רצוי לסמן לילד שאינך יכול לדבר ולסדר צלצול בשעון שיסמן זמן צינון שבסופו תוכל לשוחח עם הילד.
כללית, יש להשתמש במינימום מילים ובכך למנוע עימות . ילדים בשלב זה אינם חושבים, הם מגיבים-כך שלמילים אין משמעות.חשוב לבצע מיידית הערכת מטרותיך עם  הילד ולהיות גמיש.
התפרקויות אינן מטרתיות, ובעת ששלב הזעם מתחיל הרבה פעמים זה צריך פשוט להסתיים מעצמו כשמסתיים המעגל.
לדוגמא: מיכאל היה במגרש החנייה, אדם שעבר  במקום קלל אותו ואמר "ילד טיפש". מיכאל בעט בתיבת הדואר וצרח. במקרים דומים ההורים שמעו אותו אומר "אינני רוצה לעשות זאת".  נראה שהוא לא היה מסוגל לעצור כשההתנהגות התחילה. עדיף  לעזור לילד להשיב לעצמו שליטה ולשמור על כבודו. התוכנית צריכה ל כלול:
  1. השגת עזרה ממחנך נוסף או מנהל
  2. הרחקת תלמידים אחרים מהשטח
  3. לספק מעצור טיפולי אם צריך.
 
התנהגויות טיפוסיות לשלב הזעם
  1. לא מרוכז
  2. נוהג באימפולסיביות
  3. אמוציונאלי
  4. רגיש להתפרצויות
  5. הורס רכוש
  6. פוגע בעצמו
  7. צורח
  8. נושך
  9. בועט
  10. מסתגר
התערבויות לשלב הזעם
  1. הגן על התלמיד
  2. הגן על הסביבה
  3. הגן על אחרים
  4. אל תשליט משמעת
  5. הרחק את הצופים
  6. אל תתעמת
  7. תכנן יציאה "בכבוד"
  8. פעל עפ"י תוכנית
  9. השג עזרה
  10. דאג לאזור צינון מתאים
  11. השתמש במילים מועטות
  12. המנע ממאבק כוח
  13. הערך מחדש את המטרות
  14. הייה גמיש-הילד לא מסוגל לכך
  15. שים טיימר.
התנהגות מבוגר בזמן מעגל הזעם
 
כשאנו מוצאים עצמנו במצבים לא נוחים או מסוכנים ,טבעי עבורנו לחוות תגובת "הלחם או ברח". כשעובדים עם ילד הנמצא בשלב הזעם זו תגובה מצויה. אך הכרחי שהמבוגר יישאר רגוע. נשימה ארוכה עוזרת.
הטכניקה של"פחות זה יותר" מתאימה לשלב זה. עד כמה שפחות מילים, פחות תנועות. אין צורך לקחת ללב את דברי התלמיד בשלב זה.הפה של התלמיד הוא על "טייס אוטומטי", אומר מילים ללא כוונה וללא תכנון.
 
התנהגות אפקטיבית של מבוגר בשלב הזעם
  1. שלוט בתחושת ה"ברח או הלחם".
  2. זכור:פחות זה יותר
  3. השאר רגוע
  4. אל תיקח זאת כפגיעה אישית
  5. התנתק רגשית
  6. שים לב לרמזים הלא מילוליים
  7. קח נשימה עמוקה.
שלב ההתאוששות RECOVERY 
 
שלב הזעם אינו מסיים את המעגל.יש שלב שלישי-שלב ההתאוששות.
 
התנהגות הילד בשלב ההתאוששות
 
לאחר ההתפרקות הילד חש תחושות חרטה והתנצלות, אף אם אינו זוכר את האירוע ממש.או שהוא מסתגר או מכחיש את האירוע.יש ילדים שיהיו מותשים פיזית וירצו לישון. הם מאוד רגישים בשלב זה.אם לא יתנו להם די זמן להתאוששות-הם עלולים לחזור למעגל שוב ולהיות מהר בהצטברות ושוב בזעם.
 
התנהגויות התאוששות  טיפוסיות
  • שינה
  • הכחשה
  • נסיגה לפנטסיה
  • התנצלות
בשלב זה בדרך כלל הילד לא בשל ללמידה. צריך לעזור להם להיות שוב בשגרה.
אם הילד מותש פיזית, הוא יזדקק לשינה. בשלב זה בדרך כלל-הוא אינו פנוי ללמידה. על המורה לעבוד על כך שהילד יוכל שוב להיכנס לתלם. הדרך הטובה לכך היא על ידי הכוונת התלמיד לביצוע משימה שאהובה עליו במיוחד או שקלה עבורו לביצוע.  נוסף לכך, ילדים רבים זקוקים ל"מרחב" וייהנו מעבודה אישית. אחרים יזדקקו לנוכחותו התומכת של מבוגר.יש לבחור בהתערבות המוכרת לנו כהולמת את הילד הספציפי. ההתערבויות המפורטות לעיל אינן "פרסים" להתנהגות סוררת, אלא עזרים שישיבו אותו לרגעי הלמידה.
זה לא הזמן המתאים לשוחח עם הילד על מה שקרה לו או לנסות ללמד טכניקת הרגעה. הילד יכול להיעזר בטכניקת הרגעה רק אם זה נלמד ברגע המתאים. ככלל, יש להשתמש רק בטכניקות שאינן דורשות אימוץ הקוגניציה ושהוא יכול לבצע כמעט אוטומטית.  (מיומנויות שכבר נרכשו בעבר).
 
התערבויות לשלב ההתאוששות RECOVERY 
  1. אפשר שינה, אם צריך
  2. תמוך בשימוש בטכניקות הרגעה
  3. אל תזכיר את התקפי הזעם
  4. תמוך בעזרת הרוטינה
  5. ראה את הילד כ"שביר"
  6. תכנן התערבויות הוראה אלטרנטיביות  לכל אחד מהשלבים.
  7. בחר באופציה ההולמת לילד:
    1. כוון מחדש לפעילות של הצלחה או לתחום העניין שלו
    2. השאר מרחב
    3. הבטח שההתערבויות הן לא מעל לרמתו הנוכחית של הילד
  8. בחן אם הילד כבר מוכן לשוב ללמידה
  9. אל תדרוש דרישות מופרזות.
התנהגות המבוגר בעת שלב ההתאוששות
 
הן הילד והן המבוגר מושפעים משלב הזעם. גם המבוגר זקוק לזמן התאוששות. למרות שמעשית בדרך כלל לא יתאפשר למורה או להורה לקחת לעצמם פסק זמן להתאוששות ולמיקוד מחדש, חשוב שבכל אופן יאפשרו להם מעט זמן לכך במהלך אותו היום. המורה יכול להתאושש מעט בחדר המורים. בבית –לדוגמא: האבא יצא לנסיעה ארוכה ויוחלפו התפקידים. חשוב שהמבוגר שחי או עובד עם הילד יבין שהם צריכים להיות במיטבם על מנת לתת את המיטב לילדים.
 
התנהגויות אפקטיביות של מבוגר בשלב ההתאוששות
  1. השאר רגוע ושקט
  2. קח לעצמך זמן לאסוף את כוחותיך.
COUNTERCONTROL שליטה נגדית
 
מושג השליטה הנגדית הוא חשוב להבנה כאשר עובדים עם ילדים החווים התפרצויות זעם. הרבה ילדים בעלי אספרגר אינם מתמודדים היטב כשהם נתקלים בשליטה ע"י מבוגרים כך שהם ינסו להפעיל שליטת נגד. כלומר, הילדים ינסו לנקוט בצעדים על מנת  להיות בשליטה. כשאנשים מתארים את התנהגות הילדים כ: לא צייתנית, לא משלימה, מתנגדת, זדונית, עקשנית, אופוזיציונית,מרדנית-ייתכן שזה ביטוי של השגת שליטה.
ככל שהמורה יפעיל יותר שליטה, יש תלמידים שיפעילו שליטה נגדית. הדברים המעודדים שימוש בהתנהגות שליטת-נגד הן: 
  1. לחץ מוגבר בהפעלת חיזוקים
  2. הצגת פסק זמן
  3. נקיטה בעונשים יותר חמורים
שליטה נגדית מופחתת כשהילד תופס מהן הברירות העומדות לפניו, מבין מדוע הוא לומד את המיומנויות, וכשתחומי העניין שלהם משולבים בתוכנית הלימודים.
פשרות ומשא ומתן אף הם מפחיתים התנהגות זו. אלה השאלות שעל המבוגר לשאול את עצמו על מנת לקבע אם הם עסוקים מדי בשליטה:
  1. כשאתה מלמד, האם אתה חש תסכול וכעס?
  2. האם אתה חש, עם מספר תלמידים, שככל שאתה מכוון אותם יותר הם מתנגדים יותר?
  3. האם לעיתים אתה חש שהילדים מניפולטיביים והם נהנים לראותך כועס?
 
תשובות חיוביות לשאלות אלה עשויים להצביע על כך שאתה בשליטה רבה מדי ועליך להעריך מחדש את מטרותיך עם הילד ולהפחית התנהגויות שליטה. זה יפחית את שליטת הנגד.
 
רגעים המתאימים להוראה TEACHABLE MOMENTS
 
מטרתנו בעבודה עם הילדים היא למנוע את מעגל הזעם מלהתרחש. זה קורה כאשר מלמדים את הילד להבין את סביבתו ואת עצמו בעזרת כלים התומכים בהתנהגויות מצליחות הן בלימודים הן בחברה, בחושים ובהתנהגות.
הדגש הוא על מניעת המעגל. בניית שיגרה בבית ובביה"ס למניעת התפרצויות.עלינו ללמד את התלמיד לזהות בעצמו את סימני ההצטברות וכן מה הוא יכול לעשות כדי לעצור בזמן. זו למידה שדורשת זמן ומאמץ.
הזמן היחידי שילד  יכול ללמוד- כישורים כלשהם-היא ברגעים ברי הוראה. על כן, מניעת התפרצויות מאפשרת יותר רגעי הוראה.
לדוגמא, מיכאל נכנס לשלב הצטברות הזעם בכל פעם שהוא מקבל משימה חדשה בחשבון. אז הוא מדבר אל עצמו,מנדנד את כיסאו, ומוחק את הדף בחוזקה עד שהוא נקרע.  הוא מתדרדר לשלב הזעם ע"י קימוט הדף, השלכת גופו על הרצפה ובכי. מאחר ויש לו קושי לשנות את התנהגותו מאותו רגע שהוא כועס, בשלב זה כל התערבות לא תועיל.
המורה של מיכאל, גב' גרין, יכולה להחליט שמוקדם מדי להציג לפניו משימות חדשות בחשבון בעת שהיא עובדת אתו על משימות נוספות. ועל כן, רק כשמיכאל שולט במשימות הקודמות ומבין את החיזוקים ומרגיש בטוח עם עצמו, המורה מציגה לו את היחידה החדשה בבעיה חשבונית אחת בלבד שיש סיכוי סביר שהוא יודע לפתור. כשמיכאל מצליח ניתן בהדרגה לתת עוד בעיות ביחידה חדשה זו. גישה שיטתית כזו תעזור לו ללמוד כישורים חדשים.כך גב' גרין מונעת תסכול והתנהגות זעם.
לשם הצלחה יש להעריך כל הזמן את התנהגויותיהם וסיבותיהן. מאמצים אקראיים אינם יעילים.
כל הכלים שהוזכרו לעיל יהיו אפקטיביים אם ישתלבו בתכנית עקבית, שיטתית ומודעת.
ב"ה, כסלו, תשס"ח
 
תרגום- תורגם ע"י : יעל להמן
קטעים בנושא: ניהול התנהגות
מתוך הספר: Asperger Syndrome and Difficult Moments.
By: Brenda Smith Myles & Jack Southwick
*הערה: תרגום זה הוא תרגום חופשי לשימוש ההורים. לא כללתי בתרגום קטעים שנראו בעיני כבלתי רלוונטיים להורים בארץ, וכן השמטתי דיאגרמות וטבלאות.  
 
התפרצויות זעם (טנטרום), גילויי איבה ותוקפנות, והתפרקות
 
מבוא
 
תלמידים רבים הסובלים מ- א.ס. חווים את ביה"ס כסביבה רבת מתח המקיפה אותם כשדה רווי גורמי מתח מתמשכים.
סביבה זו כוללת  את : הקושי לצפות בהתרחשויות העתידיות בשל שינויים תכופים בלוח הזמנים, מורים שונים, קושי במעקב אחר הוראות רבות וסותרות, יחסים עם חברים, והצורך להסתגל כל העת לאורות, רעשי רקע וצלילים, ריחות וכיו"ב.
בנוסף לכך חסרה להם בדרך כלל היכולת להראות או לומר כי הם חשים מצוקה. למען האמת, גם הם עצמם לא תמיד מזהים את המצב בו הם נתונים. לעיתים קרובות הם פשוט מתנתקים, חולמים בהקיץ, או חוזרים ואומרים בקול מונוטוני "אני לא יודע מה לעשות". מאחר ושום רגש לא מובע בפראזה הזו, קשה למבוגרים לציין אותה כמייצגת מצוקה רגשית. ואז, בזמן מאוחר יותר, הילד, ללא פרובוקציה נראית לעיין,מעורב באירוע המכיל תוקפנות מילולית או פיזית, התקף זעם, ו/או התפרקות טוטלית. הוא עלול לצרוח, לבעוט, או להיאלם דום לחלוטין. זה נראה כאילו האירוע מתרחש לפתע, ללא כל סימן מקדים.
יש תלמידים עם א.ס. שאינם מפגינים התנהגויות כאלה בבית הספר. לעיתים המורים מדווחים שהילד מתנהג כשורה ומצליח גם אם ישנם קשיים. אך ההורים, במקרים כאלה, מדווחים, שכאשר הילד מגיע הביתה הוא מאבד שליטה. הילד חווה "טנטרום", זעם והתפרקות. נראה כאילו ריסנו עצמם ככל הניתן בביה"ס, ואז בסביבה המגנה של הבית, הם פורקים את המתח שנאגר בהם. כך שלא משנה היכן היה הגורם למתח, הביטוי ההתנהגותי עלול להתרחש הן בביה"ס והן בבית.
התפרקויות לא מתרחשות "סתם כך" ללא אזהרה! יש לתלמיד תבנית התנהגויות  המובילות להתפרצות. לעיתים הסמנים חמקמקים, וקשה לצפותם.  מורה אחד דיווח:" דינה פשוט ישבה לשולחנה בשקט. ולפתע היא התפרצה. היא אבדה שליטה לחלוטין, הפכה את השולחן והתחילה לנופף בזרועותיה. לא הייתה לי כל אזהרה מוקדמת".
יש מעגל שבתוכו מתרחשת ההתפרצות. ננסה להסביר מעגל זה וכיצד הוא משפיע הן על הילדים והן על המבוגרים שעובדים וחיים אתם. 
 
מעגל הזעם
 
לתוקפנות, לזעם ולהתפרקות יש סיבות. חשוב להבינם ולציין גורמים ותקריות המשמשות כזרז (טריגר) להתרחשותם.  המעגל עפ"י רוב מתרחש בשלושה שלבים: הצטברות מתח, התפרצות, רגיעה. 
אורך השלבים שונה מאחד לשני, כשאחד עלול להמשך שעות ארוכות, ושלב אחר- מספר דקות בלבד.
 זו  דיאגראמה בעלת שתי עקומות. העקומה החיצונית מתארת את המעגל שבו מתקדמת התפרצותו של הילד, כאשר המעגל הפנימי מתאר את החוויה שעובר המבוגר בזמן זה.
חשוב להבין את המצב שבו נמצא באותה עת המבוגר, על מנת שתתאפשר תגובה הולמת יותר למעגל .
בקצה העקומה (לפני ואחרי) יש רגעי "למידה" .אלו הרגעים היחידים שבהם הילד מסוגל לרכוש מיומנות חדשה. כלומר, בעת שהוא בשלב ההצטברות, ההתפרצות או הרגיעה, אין לו את יכולת הלמידה הזו והוא יכול להשתמש רק במיומנויות שכבר נרכשו וכבר בארגז הכלים השימושי שלו.
חשוב לזהות זאת ולכבד את הכלל הזה. אם מתחילים להתערב בתוך המעגל- זה עשוי להאריך את משך ההתפרצות וגם לתסכל את המבוגר. ננסה כעת לבחון את כל אחד מהשלבים ולהציע התערבויות אפקטיביות.
 
שלב ההצטברות- RUMBLING
 
בשלב זה אנו רואים אצל התלמיד שינויים התנהגותיים שלא נראים על פניו קשורים ישירות להתפרקות. התלמידים עשויים לכרסם ציפורניהם ,לנשוך שפתיהם, להנמיך את קולם, השרירים נמתחים,הם נוקשים ברגליהם,או מראים באופנים שונים את אי הנחת המצטברת. הם עשויים גם להתלונן שאינם מרגישים טוב. סמנים קלים אלה, שאין מבחינים בהם לעיתים, הם מבשרי המשבר.
יש תלמידים שהתנהגותם תהייה יותר בולטת, נסיגות לתוך עצמם, התרחקות מאחרים, רגשית או פיזית, או השתלחות עד השמעת איומים כלפי מורה או כלפי תלמידים אחרים, מילולית או פיזית.התלמיד עלול בשלב זה גם להיכנס למאבקי כוח נגד סמכות.
רשימת התנהגויות טיפוסיות בשלב ההצטברות אצל ילדים ומתבגרים
  • התעסקות מתמדת  עם אובייקט
  • קללות
  • השמעת קולות
  • קריעת ניירות
  • העוויות בפנים
  • סירוב להשתתף
  • תנועות מהירות
  • דמעות
  • שרירים מתוחים
  • קריאת כינויים לחברים
  • הגברת/הנמכת הקול
  • איומים מילוליים
  • נקישות ברגליים
בשלב ההצטברות הכרח הוא שהמורה יתערב במצב התלמיד מבלי להיות חלק מהמאבק התערבות של מבוגר היא הכרחית! 
בשלב זה התערבות אפקטיבית של מורה תראה  כהתערבות שטחית בדרך של ניהול התנהגות. אפשר להשתמש במגוון אמצעים כגון: סימן מוסכם, החזקה או מגע על מנת למנוע את ההתפרצות שבדרך.
 
רשימת התערבויות מתאימות לשלב זה:
  • הרחקה מהמקום בעדינות
  • יצירת  קירבה
  • איתות מוסכם
  • שליטה במגע
  • פירוק מתח תוך שימוש בהומור
  • החזרה לשגרה מוכרת
  • עירור עניין
  • הכוונה מחדש
  • אזור רוגע
  • הסכמה עניינית עם הקושי של התלמיד
  • הליכה משותפת ללא דיבור

  • הרחקה- התערבות זו כוללת הרחקת הילד בדרך בלתי מענישה מהסביבה שבה הילד חווה את הקושי. לדוגמא, מבקשים מרינה להביא פתק למנהלת, מבקשים מירון לאסוף את הצבעים מחדר האומנות, מבקשים מחנוך להביא אוכל למשרד. בדרך למשרד ייתכן שיעצור לשתות מים מהברזייה, יציץ בכתה של חבר, ידבר עם השומר. הזמן הזה מאפשר לו להירגע ולחזור לשליטה. כך עוצמת הבעיה הופחתה והמורה יוכל להגיש את התמיכה הנדרשת.
  • יצירת קירבה- במקום להסב תשומת לב להתנהגות הקשה, המורה מתקרב לילד. לעיתים פשוט עמידה לידו מרגיעה אותו וזאת מבלי לעצור את מהלך השיעור.
  • איתות מוסכם- כאשר התלמיד מתחיל להראות סימנים קלים של אי שקט המורה נותן איתות לא מילולי כך שהילד יודע שהמבוגר ער למצבו.לדוגמא:המורה יכולה לעמוד במקום ממנו היא יכולה לשמור על קשר עין עם התלמיד. בסימן "סודי" בין המבוגר והילד ניתן להשתמש כרמז לפתרון הבעיה. ניתן להקיש באצבעות, להדליק פנס, ועוד סימנים. כך ניתן למנוע התפרצויות מהתרחשותן.
  • שליטה ע"י מגע- מגע קל עשוי לעצור התנהגות.נגיעה ביד או ברגל.
  • שימוש בהומור– שימוש בבדיחה או בהערה הומוריסטית ברגע של מתח וחשש מהתפרצות עשויה למנוע הפרעה בשיעור. יש כמובן לדאוג לכך שהילד יבין את ההומור ולא יתפוס עצמו כמטרת הבדיחה. יש מבוגרים שמצליחים בכך באופן טבעי. מי שאין לו  את הכישרון לכך רצוי שלא יתנסה בכך לראשונה בעת ראשיתה של התפרצות, שמא ידרדר את המצב.
  • תמיכה ע"י שיגרה- הצגת רשימה או תוכנית כתובה של חוקי הכתה ושל סדר היום הקבוע מספקים תחושה של בטחון לילדים רבים.טכניקה זו מתאימה גם לשימוש בעת הכנה לשינוי ברוטינות.ע"י הכנה ויידוע על השינויים ניתן להפחית מתח מפניהם. לדוגמא, תלמיד המראה עצבנות ע"י הקשה באצבעותיו ניתן להרגעה ע"י הכוונה ברורה כגון: "כאשר תסיים שני תרגילים תוכל לעסוק בנושא האהוב עליך"
  • עירור עניין- לעיתים התעניינות מיוחדת בילד ובתחביבים שלו עשויים לעודד אותו. זה כולל: א. להביא את הילד להכיר בכך שאתה מבחין בייחודו ובתחום העניין שלו, ב.הבניית שיעורים סביב תחום העניין המיוחד.
זה עשוי לעצור התנהגויות תוקפניות.
  • סיכום
    הטכניקות המתוארות לעיל עשויות להיות יעילות בעצירת מעגל הזעם. הן עשויות לסייע לתלמיד בהשבת השליטה מבלי להפריע לכתה או מבלי הסבת תשומת לב רבה מדי להפרעה. כך הילד שומר על כבודו. 
אסטרטגיות שאינן שייכות לניהול התנהגויות גלויות עשויות אף הן להיות שימושיות בשלב זה. הן תרפויטיות,לא מענישות ותומכות בהצלחת התלמיד. זה כולל: הכוונה מחדש, אזור רגיעה, הכרה מודעת בקושי העכשווי של התלמיד ו"סתם ללכת ולא לדבר".
  • הכוונה מחדש— משמעותו לעזור לתלמיד להתמקד במה שצריך באותה עת. כאשר מקור ההתנהגות הוא חוסר הבנה ניתן לומר לתלמיד שאתם יכולים לצייר את הסיטואציה. הכוונת התלמיד לכיוון שונה.
  • הכרה בקשיי התלמיד- כשהתלמיד נמצא בשלב ההצטברות, יהיה לעתים יעיל לצטט את הכלל שעליו כדאי כעת לתלמיד לשמור ולהמחיש אישית וספציפית. המורה מציין את הכלל ומציין ש"כולם בכתה ממלאים כלל זה".כדאי לעמוד  קרוב לילד, אך לא פנים אל פנים. אין לפתח שיחות ארוכות על "מה נכון" או "מה לא נכון".זה רק יביא להתדרדרות המצב לדוגמא, כשעובדים על בעיה בחשבון, התלמיד אומר: "זה קשה מדי", המורה יודעת שהתלמיד מסוגל לפתור את הבעיה, ממקדת מחדש את התלמיד באומרה: " כן, הבעיה קשה. בוא נפתור ביחד את מספר אחת" לעתים, הודאה פשוטה כזו והכוונה קצרה מונעות את היתקעות התלמיד בשלב ההצטברות. המורה ,בנקיטה בדרך זו, חייבת להכיר היטב את התלמיד ולהיות בטוחה  שהילד מסוגל להחזיק את עצמו ולפתור את הבעיה. אין להשתמש בטכניקה זו כאשר כישורי ההתאפקות טרם פותחו.
    במקרה אחר המורה יכולה לומר: "גדי,כשקשה לסיים עבודה, אנחנו משתמשים ב"אזור צינון" כדי לסייע לתלמיד להישאר במשימה. בבקשה קח את עבודתך לאזור הצינון". המורה יכולה לשים סימן של אזור צינון על המכתבה של גדי. בסצנריו אחר המורה יכולה לציין: "אתה יכול לשחק בכדור עד שהשעון יצלצל ואז יהיה תורו של חנן. בכתה שלנו כולם משחקים עפ"י תור". בצומת קריטית זו כדאי לחזק את האמירה בעזרת סמל חזותי. המורה משתמשת בקול רגוע אך החלטי ונמנעת מלנוע באופן שעשוי להיתפס כמאיים.
  • הליכה משותפת ללא דיבור
    לעיתים טוב ללכת עם התלמיד, אלא אם התלמיד הוא "ברחן". המבוגר הולך לצידו של התלמיד ללא דיבור מכיוון שבעת שלב ההצטברות כמעט כל דבר שהמבוגר יגיד יהיה מוטעה. הילד אינו חושב בהגיון ויגיב רגשית לכל מלה, מתוך הבנה מוטעית וניסוח מוטעה כך שהכוונה הטובה לא תשמר. בהליכה הילד יכול להגיד הכול מבלי לחשוש לעונש או לויכוח. המבוגר צריך להיות רגוע,להראות ככל הניתן תגובה מועטה ביותר ולא להתעמת.
סיכום
 
כשבוחרים טכניקה לעצירת שלב ההצטברות,חשוב להכיר את הילד, כי טכניקה מוטעית מדרדרת את המצב. לדוגמא, טכניקת מגע מסייעת בהרגעה כמעט אוטומטית של חלק מהתלמידים.אך תלמיד אחר יכול לחוש זעזוע מהמגע מאחר ו:
  1. הוא לא צפה מראש את הנגיעה
  2. תופס את הנגיעה כהתקפה
  3. תופס מגע כאי נעימות או כאב בשל בעיות סנסוריות.
התערבות בשלב זה אינה דורשת זמן רב, אך חשוב להבין את האירוע כך שיוכלו להתערב מוקדם וכן ללמד את התלמיד אסטרטגיות לשליטה עצמית למקרים הבאים.אי אפשר ללמד אסטרטגיה בעת שלב ההצטברות! ההתערבויות בשלב זה הן רק עזרה ראשונה. הן לא מלמדות את התלמיד להכיר בתסכולים שלו ולא מספקות כלי התמודדות.
 
התנהגות המבוגר בשלב הצטברות הזעם
 
בעת שהתנהגות התלמיד מתדרדרת במקביל חל שינוי בהתנהגות המבוגר.המבוגר עלול לחוש בהצטברות בהתנהגויותיו, חשוב להישאר רגועים על מנת להתמקד בסיוע לילד.וחשוב ביותר, שבעת מהלך ההצטברות כמעט בלתי אפשרי לילד להיות גמיש,  אלא אם ההתנהגות נרכשה וחוזקה והפכה להיות חלק מהרפרטואר של הילד. בתווך השלב צריך רק לנסות להרגיע ולהגיע לשלב הלמידה מאוחר יותר.
 
התנהגויות אפקטיביות של המבוגר
 
  1. השאר רגוע
  2. השתמש בקול שקט
  3. נשום נשימה עמוקה
  4. המנע ממאבק כוח
  5. הערך מחדש את מטרות הילד
  6. הייה גמיש-הילד אינו מסוגל לכך
עד כמה שחשוב להבין התערבויות המרככות משבר, כך חשוב לדעת איזו התנהגות עלולה לדרדר את המצב. ראה רשימה רצ"ב.
אם ההתנהגות אינה נעצרת בשלב ההצטברות-כל הסיכויים כי הילד יפגין התקף זעם,כעס או התפרקות.
 
התנהגויות של מבוגר העלולות לדרדר למצב משבר
  • הרמת קול או צעקה
  • העלאת השערות
  • דרשת תוכחה
  • להסיג את התלמיד לפינה
  • לומר:"אני הבוס כאן"
  • להתחנן או להציע שוחד
  • לעמוד על זכות המילה האחרונה
  • להזכיר מקרים שאינם קשורים
  • שימוש בשפת גוף מתוחה
  • התקפה על אופיו של התלמיד
  • להאשים האשמות בלתי מבוססות
  • לנדנד
  • לשמור טינה
  • להתנשא
  • להגיב בהתקף זעם
  • להשתמש בכוח פיזי לא מוגבל
  • לחקות את הנער
  • לערב מבוגר שאינו שייך לסכסוך
  • להשוות לתלמידים אחרים, לאחים וכו'
  • להתעקש שאתה צודק
  • לנקוט בסטנדרט כפול: תעשה מה שאני אומר, לא מה שאני עושה.
  • לפקד, לדרוש,להשתלט
  • לתגמל את הילד על התנהגות בלתי מקובלת
  • שימוש במונחים משפילים,מעליבים ו/או מביכים.
שלב הזעם   RAGE STAGE
 
אם אין מצליחים להרגיע את התלמיד בשלב ההצטברות, יש לצפות להתקף זעם, תוקפנות או התפרקות.
 
התנהגות הילד בשלב הזעם
 
בשלב זה הילד הוא חסר מעצורים ופועל באופן אימפולסיבי, רגשי ולעיתים בהתפרצות. זה עלול לכלול צעקות,נשיכות, מכות, בעיטות,הרס רכוש או הרס עצמי. עוד דפוס של זעם עלול להיות זעם פנימי. התלמיד יהיה כל כך מוטרד כך שהוא ממש נסוג,אינו מסוגל לדבר או לפעול בדרך הגיונית. מאחר ואין מניעה אפקטיבית בזמן זה , יש לשים לב לאבטחת שלומו של התלמיד, של חבריו ושל המורה וכן להגן על רכוש הבית, ביה"ס והרכוש הפרטי. הדרך היחידה לנקוט בה בזמן זה היא לאפשר לילד להיות  בתוך תחום  "צינון". אך זאת רק אם ניתן להזיזו ללא שימוש בכוח רב ,בנגיעה רכה. אזור "הצינון" יכול להיות החדר שבו אירעה ההתפרצות,כשהוא ריק מחפצים שעלולים להינזק ומילדים שיכולים להיפגע במקרה. או שזה חדר של המרפאה בעיסוק שיש בו חומרים המסייעים להרגעה כגון :טרמפולינה. חשוב מכל, שהחדר לא ייתפס כפרס או כעונש, אלא כמקום להשבת השליטה העצמית. אם הילד מתפרק לעיני חבריו, לעיתים קל יותר להרחיק את הילדים. לשם כך זקוקים לתוכנית, ויש צורך במסייע לעזור לילד או לילדים האחרים בהרחקה.
יש ילדים שבשלב זה יצרחו, ירימו קול על המורה או על השרת. חשוב שהמבוגר לא ייכנס לקונפליקט. לעיתים רצוי לסמן לילד שאינך יכול לדבר ולסדר צלצול בשעון שיסמן זמן צינון שבסופו תוכל לשוחח עם הילד.
כללית, יש להשתמש במינימום מילים ובכך למנוע עימות . ילדים בשלב זה אינם חושבים, הם מגיבים-כך שלמילים אין משמעות.חשוב לבצע מיידית הערכת מטרותיך עם  הילד ולהיות גמיש.
התפרקויות אינן מטרתיות, ובעת ששלב הזעם מתחיל הרבה פעמים זה צריך פשוט להסתיים מעצמו כשמסתיים המעגל.
לדוגמא: מיכאל היה במגרש החנייה, אדם שעבר  במקום קלל אותו ואמר "ילד טיפש". מיכאל בעט בתיבת הדואר וצרח. במקרים דומים ההורים שמעו אותו אומר "אינני רוצה לעשות זאת".  נראה שהוא לא היה מסוגל לעצור כשההתנהגות התחילה. עדיף  לעזור לילד להשיב לעצמו שליטה ולשמור על כבודו. התוכנית צריכה ל כלול:
  1. השגת עזרה ממחנך נוסף או מנהל
  2. הרחקת תלמידים אחרים מהשטח
  3. לספק מעצור טיפולי אם צריך.
 
התנהגויות טיפוסיות לשלב הזעם
  1. לא מרוכז
  2. נוהג באימפולסיביות
  3. אמוציונאלי
  4. רגיש להתפרצויות
  5. הורס רכוש
  6. פוגע בעצמו
  7. צורח
  8. נושך
  9. בועט
  10. מסתגר
התערבויות לשלב הזעם
  1. הגן על התלמיד
  2. הגן על הסביבה
  3. הגן על אחרים
  4. אל תשליט משמעת
  5. הרחק את הצופים
  6. אל תתעמת
  7. תכנן יציאה "בכבוד"
  8. פעל עפ"י תוכנית
  9. השג עזרה
  10. דאג לאזור צינון מתאים
  11. השתמש במילים מועטות
  12. המנע ממאבק כוח
  13. הערך מחדש את המטרות
  14. הייה גמיש-הילד לא מסוגל לכך
  15. שים טיימר.
התנהגות מבוגר בזמן מעגל הזעם
 
כשאנו מוצאים עצמנו במצבים לא נוחים או מסוכנים ,טבעי עבורנו לחוות תגובת "הלחם או ברח". כשעובדים עם ילד הנמצא בשלב הזעם זו תגובה מצויה. אך הכרחי שהמבוגר יישאר רגוע. נשימה ארוכה עוזרת.
הטכניקה של"פחות זה יותר" מתאימה לשלב זה. עד כמה שפחות מילים, פחות תנועות. אין צורך לקחת ללב את דברי התלמיד בשלב זה.הפה של התלמיד הוא על "טייס אוטומטי", אומר מילים ללא כוונה וללא תכנון.
 
התנהגות אפקטיבית של מבוגר בשלב הזעם
  1. שלוט בתחושת ה"ברח או הלחם".
  2. זכור:פחות זה יותר
  3. השאר רגוע
  4. אל תיקח זאת כפגיעה אישית
  5. התנתק רגשית
  6. שים לב לרמזים הלא מילוליים
  7. קח נשימה עמוקה.
שלב ההתאוששות RECOVERY 
 
שלב הזעם אינו מסיים את המעגל.יש שלב שלישי-שלב ההתאוששות.
 
התנהגות הילד בשלב ההתאוששות
 
לאחר ההתפרקות הילד חש תחושות חרטה והתנצלות, אף אם אינו זוכר את האירוע ממש.או שהוא מסתגר או מכחיש את האירוע.יש ילדים שיהיו מותשים פיזית וירצו לישון. הם מאוד רגישים בשלב זה.אם לא יתנו להם די זמן להתאוששות-הם עלולים לחזור למעגל שוב ולהיות מהר בהצטברות ושוב בזעם.
 
התנהגויות התאוששות  טיפוסיות
  • שינה
  • הכחשה
  • נסיגה לפנטסיה
  • התנצלות
בשלב זה בדרך כלל הילד לא בשל ללמידה. צריך לעזור להם להיות שוב בשגרה.
אם הילד מותש פיזית, הוא יזדקק לשינה. בשלב זה בדרך כלל-הוא אינו פנוי ללמידה. על המורה לעבוד על כך שהילד יוכל שוב להיכנס לתלם. הדרך הטובה לכך היא על ידי הכוונת התלמיד לביצוע משימה שאהובה עליו במיוחד או שקלה עבורו לביצוע.  נוסף לכך, ילדים רבים זקוקים ל"מרחב" וייהנו מעבודה אישית. אחרים יזדקקו לנוכחותו התומכת של מבוגר.יש לבחור בהתערבות המוכרת לנו כהולמת את הילד הספציפי. ההתערבויות המפורטות לעיל אינן "פרסים" להתנהגות סוררת, אלא עזרים שישיבו אותו לרגעי הלמידה.
זה לא הזמן המתאים לשוחח עם הילד על מה שקרה לו או לנסות ללמד טכניקת הרגעה. הילד יכול להיעזר בטכניקת הרגעה רק אם זה נלמד ברגע המתאים. ככלל, יש להשתמש רק בטכניקות שאינן דורשות אימוץ הקוגניציה ושהוא יכול לבצע כמעט אוטומטית.  (מיומנויות שכבר נרכשו בעבר).
 
התערבויות לשלב ההתאוששות RECOVERY 
  1. אפשר שינה, אם צריך
  2. תמוך בשימוש בטכניקות הרגעה
  3. אל תזכיר את התקפי הזעם
  4. תמוך בעזרת הרוטינה
  5. ראה את הילד כ"שביר"
  6. תכנן התערבויות הוראה אלטרנטיביות  לכל אחד מהשלבים.
  7. בחר באופציה ההולמת לילד:
    1. כוון מחדש לפעילות של הצלחה או לתחום העניין שלו
    2. השאר מרחב
    3. הבטח שההתערבויות הן לא מעל לרמתו הנוכחית של הילד
  8. בחן אם הילד כבר מוכן לשוב ללמידה
  9. אל תדרוש דרישות מופרזות.
התנהגות המבוגר בעת שלב ההתאוששות
 
הן הילד והן המבוגר מושפעים משלב הזעם. גם המבוגר זקוק לזמן התאוששות. למרות שמעשית בדרך כלל לא יתאפשר למורה או להורה לקחת לעצמם פסק זמן להתאוששות ולמיקוד מחדש, חשוב שבכל אופן יאפשרו להם מעט זמן לכך במהלך אותו היום. המורה יכול להתאושש מעט בחדר המורים. בבית –לדוגמא: האבא יצא לנסיעה ארוכה ויוחלפו התפקידים. חשוב שהמבוגר שחי או עובד עם הילד יבין שהם צריכים להיות במיטבם על מנת לתת את המיטב לילדים.
 
התנהגויות אפקטיביות של מבוגר בשלב ההתאוששות
  1. השאר רגוע ושקט
  2. קח לעצמך זמן לאסוף את כוחותיך.
COUNTERCONTROL שליטה נגדית
 
מושג השליטה הנגדית הוא חשוב להבנה כאשר עובדים עם ילדים החווים התפרצויות זעם. הרבה ילדים בעלי אספרגר אינם מתמודדים היטב כשהם נתקלים בשליטה ע"י מבוגרים כך שהם ינסו להפעיל שליטת נגד. כלומר, הילדים ינסו לנקוט בצעדים על מנת  להיות בשליטה. כשאנשים מתארים את התנהגות הילדים כ: לא צייתנית, לא משלימה, מתנגדת, זדונית, עקשנית, אופוזיציונית,מרדנית-ייתכן שזה ביטוי של השגת שליטה.
ככל שהמורה יפעיל יותר שליטה, יש תלמידים שיפעילו שליטה נגדית. הדברים המעודדים שימוש בהתנהגות שליטת-נגד הן: 
  1. לחץ מוגבר בהפעלת חיזוקים
  2. הצגת פסק זמן
  3. נקיטה בעונשים יותר חמורים
שליטה נגדית מופחתת כשהילד תופס מהן הברירות העומדות לפניו, מבין מדוע הוא לומד את המיומנויות, וכשתחומי העניין שלהם משולבים בתוכנית הלימודים.
פשרות ומשא ומתן אף הם מפחיתים התנהגות זו. אלה השאלות שעל המבוגר לשאול את עצמו על מנת לקבע אם הם עסוקים מדי בשליטה:
  1. כשאתה מלמד, האם אתה חש תסכול וכעס?
  2. האם אתה חש, עם מספר תלמידים, שככל שאתה מכוון אותם יותר הם מתנגדים יותר?
  3. האם לעיתים אתה חש שהילדים מניפולטיביים והם נהנים לראותך כועס?
 
תשובות חיוביות לשאלות אלה עשויים להצביע על כך שאתה בשליטה רבה מדי ועליך להעריך מחדש את מטרותיך עם הילד ולהפחית התנהגויות שליטה. זה יפחית את שליטת הנגד.
 
רגעים המתאימים להוראה TEACHABLE MOMENTS
 
מטרתנו בעבודה עם הילדים היא למנוע את מעגל הזעם מלהתרחש. זה קורה כאשר מלמדים את הילד להבין את סביבתו ואת עצמו בעזרת כלים התומכים בהתנהגויות מצליחות הן בלימודים הן בחברה, בחושים ובהתנהגות.
הדגש הוא על מניעת המעגל. בניית שיגרה בבית ובביה"ס למניעת התפרצויות.עלינו ללמד את התלמיד לזהות בעצמו את סימני ההצטברות וכן מה הוא יכול לעשות כדי לעצור בזמן. זו למידה שדורשת זמן ומאמץ.
הזמן היחידי שילד  יכול ללמוד- כישורים כלשהם-היא ברגעים ברי הוראה. על כן, מניעת התפרצויות מאפשרת יותר רגעי הוראה.
לדוגמא, מיכאל נכנס לשלב הצטברות הזעם בכל פעם שהוא מקבל משימה חדשה בחשבון. אז הוא מדבר אל עצמו,מנדנד את כיסאו, ומוחק את הדף בחוזקה עד שהוא נקרע.  הוא מתדרדר לשלב הזעם ע"י קימוט הדף, השלכת גופו על הרצפה ובכי. מאחר ויש לו קושי לשנות את התנהגותו מאותו רגע שהוא כועס, בשלב זה כל התערבות לא תועיל.
המורה של מיכאל, גב' גרין, יכולה להחליט שמוקדם מדי להציג לפניו משימות חדשות בחשבון בעת שהיא עובדת אתו על משימות נוספות. ועל כן, רק כשמיכאל שולט במשימות הקודמות ומבין את החיזוקים ומרגיש בטוח עם עצמו, המורה מציגה לו את היחידה החדשה בבעיה חשבונית אחת בלבד שיש סיכוי סביר שהוא יודע לפתור. כשמיכאל מצליח ניתן בהדרגה לתת עוד בעיות ביחידה חדשה זו. גישה שיטתית כזו תעזור לו ללמוד כישורים חדשים.כך גב' גרין מונעת תסכול והתנהגות זעם.
לשם הצלחה יש להעריך כל הזמן את התנהגויותיהם וסיבותיהן. מאמצים אקראיים אינם יעילים.
כל הכלים שהוזכרו לעיל יהיו אפקטיביים אם ישתלבו בתכנית עקבית, שיטתית ומודעת.