מבזקים

מהי תסמונת אספרגר

ראשי >מהי תסמונת אספרגר

מהי תסמונת אספרגר

 
מאת: עמותת אפ"י - אספרגר ישראל
 
תסמונת אספרגר היא מגבלה נוירולוגית התפתחותית המתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית. לבעלי התסמונת אינטליגנציה תקינה, ולעתים קרובות אף גבוהה מן הממוצע, יכולות מילוליות טובות וזיכרון מעולה לפרטים. קיים פער משמעותי בין היכולת הקוגניטיבית והפוטנציאל המילולי שלהם לבין תפקודם בחיי היומיום. מאפייניה העיקריים של התסמונת הם:
  • קשיים באינטראקציה חברתית - בעלי התסמונת מתקשים מאוד ביצירת קשרים בינאישיים וחברתיים. קשה להם להביע את רגשותיהם או להבין את רגשותיו של הזולת ומחשבותיו. הם נאיביים מאוד, ולא מפענחים קודים חברתיים. הם עלולים לטעות בפירוש סיטואציות חברתיות ולהתייחס אליהן באופן לא מתאים. קשה להם להסתגל למצבים חדשים ולשינויים. יחד עם זאת, בהדרכה הולמת, הם מסוגלים לרכוש מיומנויות חברתיות וללמוד באופן קוגניטיבי מה שלא רכשו באופן אינטואיטיבי.
  • קשיי תקשורת - לבעלי התסמונת יכולות מילוליות טובות, אולם השפה שהם משתמשים בה היא תבניתית, והם אינם קשובים לביטויים דו-משמעיים, מטפורות ודקויות לשוניות. יש להם קשיים בהבנת תקשורת לא מילולית (שפת גוף, מחוות, אינטונציות ) ומשום כך, עלולים להגיב לסיטואציות שאינם מבינים באופן מוגזם ולא הולם.
  • התמקדות מופרזת בתחומי עניין צרים ולעתים גם יוצאי דופן (כגון לוחות זמנים של רכבות או דינוזאורים). אופן החשיבה שלהם נוקשה ותבניתי. הם יכולים להיות מומחים גדולים בתחום מסוים, בזכות הזיכרון המעולה שלהם לפרטים. התמחות ייחודית זו יכולה להיות פתח לשיקומם, ולעתים אף להוביל לקריירה מדעית או אמנותית יוצאת דופן.
  • סרבול מוטורי קל ורגישויות חושיות.

התסמונת הוגדרה ב- D.S.M בשנת 1994, ויש ויכוח בין אנשי המקצוע בשאלה האם לשייך אותה לספקטרום האוטיסטי או לראות בה קטגוריה בפני עצמה. בגלל מורכבות התסמונת לא קל לאבחן ולזהות אותה. הטעם בהגדרת בעלי תסמונת אספרגר כקבוצה נפרדת ולא כחלק מן הספקטרום האוטיסטי הוא בהפניית תשומת הלב לצורכיהם המיוחדים, שכן יכולותיהם המילוליות הגבוהות, האינטליגנציה שלהם ורצונם העז בקשר חברתי (גם אם אינם יודעים ליצור אותו) מצריכים דרכי טיפול והתמודדות הולמות, שיאפשרו את שילובם הנאות, לאורך חייהם, בכל מערכות החיים.

מהי תסמונת אספרגר

 
מאת: עמותת אפ"י - אספרגר ישראל
 
תסמונת אספרגר היא מגבלה נוירולוגית התפתחותית המתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית. לבעלי התסמונת אינטליגנציה תקינה, ולעתים קרובות אף גבוהה מן הממוצע, יכולות מילוליות טובות וזיכרון מעולה לפרטים. קיים פער משמעותי בין היכולת הקוגניטיבית והפוטנציאל המילולי שלהם לבין תפקודם בחיי היומיום. מאפייניה העיקריים של התסמונת הם:
  • קשיים באינטראקציה חברתית - בעלי התסמונת מתקשים מאוד ביצירת קשרים בינאישיים וחברתיים. קשה להם להביע את רגשותיהם או להבין את רגשותיו של הזולת ומחשבותיו. הם נאיביים מאוד, ולא מפענחים קודים חברתיים. הם עלולים לטעות בפירוש סיטואציות חברתיות ולהתייחס אליהן באופן לא מתאים. קשה להם להסתגל למצבים חדשים ולשינויים. יחד עם זאת, בהדרכה הולמת, הם מסוגלים לרכוש מיומנויות חברתיות וללמוד באופן קוגניטיבי מה שלא רכשו באופן אינטואיטיבי.
  • קשיי תקשורת - לבעלי התסמונת יכולות מילוליות טובות, אולם השפה שהם משתמשים בה היא תבניתית, והם אינם קשובים לביטויים דו-משמעיים, מטפורות ודקויות לשוניות. יש להם קשיים בהבנת תקשורת לא מילולית (שפת גוף, מחוות, אינטונציות ) ומשום כך, עלולים להגיב לסיטואציות שאינם מבינים באופן מוגזם ולא הולם.
  • התמקדות מופרזת בתחומי עניין צרים ולעתים גם יוצאי דופן (כגון לוחות זמנים של רכבות או דינוזאורים). אופן החשיבה שלהם נוקשה ותבניתי. הם יכולים להיות מומחים גדולים בתחום מסוים, בזכות הזיכרון המעולה שלהם לפרטים. התמחות ייחודית זו יכולה להיות פתח לשיקומם, ולעתים אף להוביל לקריירה מדעית או אמנותית יוצאת דופן.
  • סרבול מוטורי קל ורגישויות חושיות.

התסמונת הוגדרה ב- D.S.M בשנת 1994, ויש ויכוח בין אנשי המקצוע בשאלה האם לשייך אותה לספקטרום האוטיסטי או לראות בה קטגוריה בפני עצמה. בגלל מורכבות התסמונת לא קל לאבחן ולזהות אותה. הטעם בהגדרת בעלי תסמונת אספרגר כקבוצה נפרדת ולא כחלק מן הספקטרום האוטיסטי הוא בהפניית תשומת הלב לצורכיהם המיוחדים, שכן יכולותיהם המילוליות הגבוהות, האינטליגנציה שלהם ורצונם העז בקשר חברתי (גם אם אינם יודעים ליצור אותו) מצריכים דרכי טיפול והתמודדות הולמות, שיאפשרו את שילובם הנאות, לאורך חייהם, בכל מערכות החיים.