תסמונת אספרגר מהי ?

תסמונת אספרגר היא  לקות נוירולוגית התפתחותית בתחום התקשורת החברתית, המתבטאת בעיקר  בקשיים בפיענוח קודים חברתיים וביצירת קשרים בין-אישיים. התסמונת הוגדרה לראשונה ב – DSM* IV (1994), אולם ב – DSM V (2013) היא נחשבת כחלק או כתת קבוצה בתוך הרצף האוטיסטי (ASD), בטווח התפקוד הגבוה של הרצף. לאנשים עם אספרגר אינטליגנציה תקינה או גבוהה, יכולות מילוליות טובות וזיכרון מעולה לפרטים ולעתים כישרונות מיוחדים במתמטיקה, מדע מוסיקה ועוד. קיים פער בין יכולותיהם הקוגניטיביות וכישרונותיהם לבין תפקודם בחיי היומיום. 

מאפייניה העיקריים של התסמונת הם:  

  • קושי תקשורתי – שפתי:  לאנשים עם אספרגר  יכולות מילוליות טובות ושפה עשירה, אולם הלשון שהם משתמשים בה היא נוקשה ותבניתית. הם מתקשים    ( ASD בתפקוד גבוה) מתקשים מאוד ביצירת קשרים בינאישיים וחברתיים. קשה להם להביע את בהבנת ביטויים דו-משמעיים, מטפורות ודקויות לשוניות, ובהבנת תקשורת לא מילולית (שפת גוף, מחוות, אינטונציות). 

 

  • קשיים באינטראקציה חברתית: אנשים עם אספרגררגשותיהם או להבין את רגשותיו ומחשבותיו של הזולת. הם נאיביים מאוד, ועלולים לטעות בפירוש סיטואציות חברתיות. קשייהם התקשורתיים והחברתיים  עלולים לגרום להם לתגובה מוגזמת ובלתי ראויה במקרים רבים. עם זאת, בהדרכה הולמת, הם מסוגלים לרכוש מיומנויות חברתיות וללמוד באופן קוגניטיבי מה שלא רכשו באופן אינטואיטיבי.

 

 

  • קשיים התנהגותיים: קושי ניכר בהסתגלות למצבים חדשים ושינויים. נטייה להיצמד להרגלים וסדרים קבועים. 

התמקדות מופרזת בתחומי עניין צרים ולעתים גם יוצאי דופן (כגון לוחות זמנים של רכבות או דינוזאורים). אופן החשיבה שלהם נוקשה ותבניתי. הם יכולים להיות מומחים גדולים בתחום מסוים, בזכות הזיכרון המעולה שלהם לפרטים. התמחות ייחודית זו יכולה להיות פתח לשיקומם, ולעתים אף להוביל לקריירה מדעית או אמנותית מצליחה.

 

  • סרבול מוטורי קל ורגישויות חושיות: הטעם בהתייחסות לילדים ובוגרים עם אספרגר כתת קבוצה נפרדת  בתוך הרצף האוטיסטי הוא בהפניית תשומת הלב ליכולותיהם וקשייהם הייחודיים. יכולותיהם המילוליות הגבוהות, האינטליגנציה שלהם ורצונם העז בקשר חברתי (גם אם אינם יודעים ליצור אותו) מצריכים דרכי טיפול והתמודדות מותאמות, שיאפשרו את שילובם הנאות, לאורך חייהם, בכל מערכות החיים. 

*DSM:  ספר התסמונות הפסיכיאטריות האמריקאי המחייב את אנשי המקצוע המאבחנים בארה”ב, וגם בארץ נוהגים להסתמך עליו.