ASPERGER SYNDROME – תסמונת אספרגר הוא מונח שבו משתמשים כאשר ילד או בוגר סובלים ממספר אפיונים של אוטיזם אך אינם מגלים את כל התמונה הקלינית. ישנן אי הסכמות לגבי מידת התאמת התסמונת לתוך הקשת של ה-PDD. מספר אנשים בעלי תסמונת אספרגר הם אנשים מצליחים מאוד ועד לאחרונה לא אובחנו אלא הוגדרו כמבריקים, אקסצנטריים (מוזרים),פזורי דעת, מוגבלים חברתית, ומעט מוזרות גופנית.
אף על פי שהתסמונת אינה כוללת איחור משמעותי בהתפתחות אבני דרך בשפה, ייתכן שנצפה בדרך “שונה” של שימוש בשפה. יתכן שלילד יהיה אוצר מילים מרשים ואפילו נצפה בהיפרלקסיה , אך הוא לא בהכרח יבין את הניואנסים של השפה ויהיו לו קשיים עם הפרגמאטיקה של השפה.
הפרגמאטיקה החברתית אף היא נוטה להיות חלשה והילד יופיע כמי שמהלך לצלילי “תוף אחר”. דיספרקסיה מוטורית נצפית בנטייה להיות מרושל. במגעים חברתיים, אנשים רבים הסובלים מAS יפגינו הימנעות מהבטה ישירה ואפילו יפנו עורף ממש באותה עת שהם משוחחים עם עמית. הילדים שאני מכיר משתוקקים לקשרים עם הזולת אך מתקשים לדעת כיצד לפעול לשם כך. אף על פי כן, הם מסוגלים ללמוד כשורים חברתיים בדרך קוגניטיבית.
ישנו רושם כללי שלילדים אלה יש רמת משכל מעולה ונטייה להתמקד ולעסוק באובססיביות בנושא ייחודי ויחיד. לעיתים קרובות, עיסוק אובססיבי זה יוביל לקריירה ספציפית שבו האדם יצליח ביותר.
בגילאים צעירים, הילד הוא נוקשה יותר ומתקשה במעברים ושנויים או בהתאמת הרוטינות לחיים.
רבים מהקשיים ניתנים לטפול בעזרת תרפיות מסוגים שונים שמטרתן ללמד כשורים חברתיים ופרגמטיים. חששות וחרדות המובילים לנוקשות מוגברת יכולים להיות מטופלים גם ע”י תרופות. למרות הקשיים, מבוגרים הסובלים מתסמונת אספרגר יכולים לקיים חיי משפחה , קשרים ויחסים אנושיים, חיים פרודוקטיביים ואף מאושרים.
